מָהוּ מִיכְתּוֹב תְּרֵיי תְלַת מִילִּין מִן פְּסוּקָא. מַר עוּקְבָּא מִישְׁלַח כְּתַב לְרֵישׁ גָּלוּתָא דַּהֲוָה דְמִיךְ וְקָאִים בְּזִימְרִין. אַל תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל גִּיל֙. רִבִּי אָחָא כָתַב זֵיכֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה. רִבִּי זְעוּרָה כָתַב וְלֹֽא זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ. רִבִּי יִרְמְיָה מִשְׁלַח כְּתַב לְרִבִּי יוּדָן נִשִׂייָא. לִשְׂנוֹא אֶת אֹֽהֲבֶ֑יךָ לְאַֽהֲבָה֙ אֶת שׂוֹנְאֶיךָ. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָי רִבִּי אִימִּי דָנוּן לְתָמָר. אַזִלַת וּקְרָבַת עֲלֵיהוֹן לָאַנְטִיפּוֹטָה דְקַיְסָרִין. שָֽׁלְחוּן וְכָֽתְבוּן לְרִבִּי אַבָּהוּ. שָׁלַח רִבִּי אַבָּהוּ וְכָתַב לְהוֹן. (תְּרֵי) [כְּבָר] פִּיַּסְנוּ לִשְׁלֹשָׁה לֵיטוֹרִין. לְטוֹב יֻלָּד לְטוֹב לָמַד וְתַרְשִׁישׁ. אֶבְדּוֹקִיס אֶבמַסִיס תַלַתסִס. אֶבָל תָּמָר תַּמְרוּרִים בְּתַמְרוּרֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת וּבִיקַּשְׁנוּ לְמָתְקָהּ וְלַשָּׁוְא צָרַ֣ף צָר֔וֹף. רִבִּי מָנָא מִשְׁלַח כְּתַב לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי. רֵאשִֽׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר מְאֹד תִּסְגֶּא אַֽחֲרִֽיתְךָ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מהו מיכתב תריי תלת מילין מן פסוקא. בתוך כתב איגרת לחבירו ומפני שאין כותבין שלש תיבות בלא שרטוט ולפיכך בעי אם מותר לכתוב תוך אגרת:
דהוה דמיך וכו'. רגיל היה להיות מזמרין לפניו בשכבו ובקומו וכתב לו המקרא הזה מסורס אל תשמת וגו' דס''ל דאף בתוך האגרת אין כותבין הפסוק כצורתו וכסדרו:
ר' אחא וכו'. דס''ל דבתוך האגרת מותר וכתבו כסדרו:
רבי ירמיה וכו'. כתבו מסורס דבמקרא כך הוא לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך:
דנין לתמר. אשה אחת מרשעת ושמה תמר והיו דנין אותה במשפט והלכה וקיבלה עליהם לאנטיפוטה הוא השר הממונה בקיסרין והם היו יושבים תחת ממשכתו ג''כ ושלחו וכתבו לר' אבהו שהיה יושב בקסרון והיה קרוב למלכות והשיב להן וכתב כבר פייסני לשלשה דילטורין אחרים שהיו נקראים טוב ילד כו' אבל תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת במרדה ובקשיות ערפה ובקשנו למתקה ולפייסה ולשוא צרף צורף שלא העלנו כלום. ושלשה תיבות אלו הם בקרא דירמיה וכתב כסדרן. א''נ צורף גרסי' דבקרא כתוב צרף צרוף והוא כתב צורף ולא רצה לכתוב כדכתיב וכמ''ד דאף בתוך האגרת אסור וכן רבי מנא כתב המקרא ראשיתך מצער וגו' מהופך סיפיה דקרא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן. מָה אֶנָן קַייָמִין. אִם כְּרִבִּי מֵאִיר אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי. אִם כְּרַבָּנִן. מוֹכְרִין אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר בְּסֵפֶר תּוֹרָה.
[אִית מִילִּין דְּאִתְגַּיַיר אַנְטוֹנִינוּס וְאִית מִילִּין אָֽמְרִין דְּלָא אִתְגַּיַיר אַנְטוֹנִינוּס]. רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא בְמִנְעַל פָּחוּת בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. 24b מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ יְרֵיאֵי שָׁמַיִם יוֹצְאִין בְּכָךְ. אַנְטוֹלִינוּס אָמַר לְרִבִּי מֵייכְלָתִי אַתְּ מִן לִוְיָתָן לְעָֽלְמָא דַאֲתִי אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. מִן אִימֶּר פִּיסְחָא לָא אוֹכְלְתָנִי וּמִן לִוְיָתָן אַתְּ מֵייכִיל לִי. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה נַעֲבִיד לָךְ וּכְתִיב בֵּיהּ וְכָל עָרֵ֖ל לֹא יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃ כֵּיוָן דִּשְׁמַע מִינֵיהּ כֵּן אֲזַל וּגְזַר. אֲתַא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. חֲמִי גְזוּרָתִי. אֲמַר לֵיהּ. בְּדִידִי לָא אִיסְתַּכְּלִית מִיָּמַיי אֶלָּא בְדִידָךְ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּמִילָתוֹ מִיָּמָיו. [וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נָחוּם אִישׁ קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו.] הָדָא אָֽמְרָה דְּאִתְגַּייֵר אַנְטוֹלִינוּס. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן אָֽמְרִין. (דְּלֹא) אִיִתְגַּייֵר אַנְטוֹלִינוּס. דְּאָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אִם בָּאִין הֵן גֵּירֵי צֶדֶק לְעָתִיד לָבוֹא אַנְטוֹלִינוּס בָּא בְרֹאשָׁם.
הלכה: רִבִּי לִוֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע עָתִיד לִשְׁקוֹל כַּסְפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר. מוּטָּב שֶׁיַּקְדִּים כַּסְפָּן שֶׁלְבָּנַיי לְכַסְפּוֹ שֵׁלְאוֹתוֹ הָרָשָׁע. לְפִיכָךְ מַקְדִּימִין וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צפה הקדוש ברוך הוא וכו'. לעיל בפרק קמא בהלכה ד':
גמ' הדא דאת אמר. בית הכנסת שחרב אין עושין בתוכו דברים הללו ומשמע דבחרב הוא דקפדינן שלא יעשה אותו קפנדריא וכיוצא בו שלא יהא נראה כמזלזל בקדושתו הואיל וחרב הוא ובבנוי ליכא קפידא כל כך דיודעין הן שאינו מזלזל בו אלא לפי שעה הצריכה לכך הוא עושה והיינו בבה''כ של יחיד דמיהת איכא ביה צד קדושה אבל בבה''כ של רבים אפילו הוא בנוי ויודעין שאינו עושה זה לזלזל בו אעפ''כ אסור דאית ביה קדושה טפי ואין להשתמש בו תשמישי הדיוט:
מיקל לנשייא. היה מקלל להנשים השוטחות בגדיהן על מקום אויר דבי מדרשא לפי שנראה כמבזה קדושתיה:
משנה: רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני עגמת נפש. שיזכרו ימי בניינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו או יבקשו עליו רחמים שיזכו לבנותו לפיכך אין אסור אלא לתלוש ולהאכיל לבהמה או לאבדם לגמרי אבל לתלוש ולהניחם במקומם מותר דאיכא עגמת נפש:
מתני' ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. פ' כי תשא להודיע שיביאו שקליהם באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בפ''ק דר''ה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לכל חדשי השנה:
מקדימין לשעבר. קורין בפרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח ואפילו חל ר''ח אדר בערב שבת מקדימין לשבת שעברה:
ומפסיקין לשבת אחרת. בשבת הבאה מפסיקין לקרות פרשת זכור עד שבת של אחריה כדי שתקרא פרשת זכור סמוך לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
ואין עושין אותו קפנדריא. לקצר הילוכו דרך בה''כ. לשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני מקיף שורות בתים אקצר דרכי להכנס ולצאת כאן:
ואין מפשילין. גודלין ומפתילין וה''ה לכל שאר מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים והוא גדול וראוי לכך נקיט לה ולכה''ג:
אין מספידין לתוכו. דוקא הספד של יחיד אבל הספד של רבים כגון ת''ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו בבה''כ שהוא גדול וראוי לכך מותר:
מתני' ועוד אמר יהודה. משום דקאמר במתני' דלעיל מוכרין אותו לשם חצר והיינו שמוכרו בפי' לשם חצר אבל אם מוכרו בסתם הרי הוא בקדושתו הלכך קאמר ועוד אמר ר' יהודה בקדושת בה''כ:
תיפתר בס''ת. דברישא לא קתני בה''כ ומפרש לה דבס''ת מיירי ואין מוכרין מרבים ליחיד דמורידו מקדושתו שהיו רבים קורין בו ועכשיו הרי היא ליחיד ולפי שאין קורין אלא בעשרה:
גמ' אמר ר' יוחנן לית כאן. רישא דמתני' קשיא ליה ולית כאן לאוקמה דמה אנן קיימין אם כר''מ כדגריס במתני' קשיא הא ר''מ קאמר בסיפא אין מוכרין כלל לבה''כ אלא על תנאי ומשמע אפי' מרבים לרבים צריך תנאי והשתא אי רישא כר''מ היא מאי אריא מרבים ליחיד לא הא לרבים נמי תנאי בעינן ועוד מדקאמר מרבים ליחיד לא מפני שמורידו מקדושתו ומשמע הא מרבים לרבים מותר דבקדושתיה קאי וא''כ מה צורך להתנאי הרי בקדושתה עומדת ואי דלא גרסי' ר''מ בהרישא כמאן מוקמית לה אי כרבנן דר''מ דהסיפא הא לדידהו מוכרין אותו ממכר עולם וכו' וא''כ לשאר דברים מ''ש בין יחיד לרבים הא לא איכפת להו אם מורידו מקדושתו ופשיטא דכר' יהודה נמי לא אתיא וא''כ לית כאן וסמי הרישא דכמאן מוקמית לה:
רבי יהודה אומר וכו'. ואין הלכה אלא כחכמים:
חוץ מארבעה דברים. אלו למרחץ וכו' ולבית המים לכביסה:
וחכ''א וכו' ממכר עולם. אפי' ליחיד ולכל תשמישין:
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. ואפילו מרבים לרבים אוסר ר''מ מכירה חלוטה דדרך בזיון הוא:
שְׁמוּאֵל אָמַר. נִכְנַס שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ קַפַּנְדָּרִיָא. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. לָא אוֹכְלִין וְלֹא שׁוֹתִין בָּהֶן וְלֹא מְטַייְלִין בָּהֶן וְלֹא יְשֵׁינִים בָּהֶן וְלֹא נִכְנָסִין בָּהֶן לֹא בַחַמָּה בִימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִגְשָׁמִים בִּמוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל שׁוֹנִין וְדוֹרְשִׁין בָּהֶן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי אָמַר. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַחֲכָמִים וּלְתַלְמִידֵיהֶם. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא מִיקְבָּלִין בְּגַו כְּנִישְׁתָּא. רִבִּי אִימִּי מְפַקַּד לַסַּפְרָייָא. אִין אֲתַא בַּר נַשׁ מְלֻכְלַךְ בְּאוֹרַיִתָא [לְגַבְּכוֹן] תְּהֲווֹן מְקַבְּלִין לֵיהּ וּלְחַמְרֵיהּ וְּמָנוֹי. רִבִּי בֶּרֶכְיָה אֲזַל לִכְנִישְׁתָּא דְבֵית שְׁאָן. חֲמָא בַּר נַשׁ מַשְׁזִיג יָדוֹי וְרַגְלוֹי מִן גּוֹרְנָהּ. אֲמַר לֵיהּ. אֲסִיר לָךְ. לְמָחָר חַמְתֵּא הַהוּא גַבְרָא מַשְׁזִיג יָדוֹי וְרַגְלוֹי מִן גּוֹרְנָהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי. לָךְ שָׁרֵי וְלִי אֲסִיר. אֲמַר לֵיהּ. אִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי. בָּתֵּי כְנֶיסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לַחֲכָמִים וּלְתַלְמִידֵיהֶם. הָהֵן פַּרְווּרָה מָהוּ מִיעֲבוֹר בְּגַוָּהּ. רִבִּי אַבָּהוּ עֲבַר בְּפַּרְווּרָה. מַה דְשָׁרֵי. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לִֵוי. סַפְרָא הֲוָה אֵימָתָן וְאִין לָא הֲוָה רִבִּי אַבָּהוּ עֲבַר לָא הֲוָה מְפַנֵּי טַלְייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
נכנס. לבה''כ על מנת שלא לעשותו קפדריא אלא להתפלל ולקרות ולשנות בתוכו מותר לעשותו בקפנדריא ולצאת בפתח המקצר הלוכו:
תני. בתוספתא ספ''ב:
לחכמים ולתלמידיהם. שעושין בהן תשמישי צרכן:
מיקבלין בגו כנישתא. יהיו נוהגין לקבל אורחים ולהניחם בבה''כ וכהאי דר' אימי דלקמיה:
לספרייא. מלמדי תינוקות שהם יושבים בבה''כ אם יבא אצליכם בר נש מלכלך באורייתא כלומר אפילו אינו בעל תורה הרבה אלא כמי שהוא מוטבל במקצת ויודע מעט בתורה תהיו מקבלין אותו אצליכם לו ולחמריה ולבגדיו לפי שמותר לכם כל תשמישי הדיוט בו ולפיכך תוכלו לקבל אף להיודע מעט ויכול ללמוד שם מה שיודע:
משזיג ידוי ורגלוי מן גורנה. היה מכבס ידיו ורגליו ממקום קיבוץ המים שבחצר הבה''כ. גורנה מקום האסיפה שאוספין בו מים כעין אסיפת הגורן וא''ל אסור לך שדבר הזה תשמיש הדיוט הוא ולמחר ראה אותו האיש לר' ברכיה שעושה כן וא''ל רבי לך שרי ולי אסור והשיב לו הן כדאמר ריב''ל:
ההן פרוורה. זהו החדר שבחצר לפני הבה''כ ודבוק בבניינו. בסוף מסכת חלה כקונה בפרוור שבירושלים. ומהו מיעבר בגווה ולעשות קפנדריא דרך שם:
מה דשרי. מה הדבר אם מותר הוא הואיל ור' אבהו עשה כן וקאמר ר' זכריה לא היא דמדר' אבהו אין ראיה דהאי ספרא שישב שם עם התינוקות. אימתן הוה מטיל אימה על התינוקות ולא היה רוצה שיצאו משם ואם לא היה ר' אבוהו עובר דרך שם לא היה מניח להתנוקות להפנות ולצאת ומפני כבודו של רבי אבהו פינה אותם מלפניו לתת להם רשות ללכת לדרכם:
הלכה: הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְיָחִיד. אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְרַבִּים אֶפִילוּ בָּנוּי אָסוּר. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן מֵיקַל לַנַּשְׁייָא דְּשָֽׁטְחָן בִּגְדֵּיהוֹן עַל אֲוִירָא דְּבֵי מִדְרָשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' צפה הקדוש ברוך הוא וכו'. לעיל בפרק קמא בהלכה ד':
גמ' הדא דאת אמר. בית הכנסת שחרב אין עושין בתוכו דברים הללו ומשמע דבחרב הוא דקפדינן שלא יעשה אותו קפנדריא וכיוצא בו שלא יהא נראה כמזלזל בקדושתו הואיל וחרב הוא ובבנוי ליכא קפידא כל כך דיודעין הן שאינו מזלזל בו אלא לפי שעה הצריכה לכך הוא עושה והיינו בבה''כ של יחיד דמיהת איכא ביה צד קדושה אבל בבה''כ של רבים אפילו הוא בנוי ויודעין שאינו עושה זה לזלזל בו אעפ''כ אסור דאית ביה קדושה טפי ואין להשתמש בו תשמישי הדיוט:
מיקל לנשייא. היה מקלל להנשים השוטחות בגדיהן על מקום אויר דבי מדרשא לפי שנראה כמבזה קדושתיה:
משנה: אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא עַל תְּנַאי אֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים לַמֶּרְחָץ וְלַבּוּרְסְקִי וְלַטְּבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶׂה׃ וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב אֵין מַסְפִּידִין לְתוֹכוֹ וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ 25a קַפַּנְדַּרְיָא שֶׁנֶּאֱמַר וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם. קְדוּשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין. עָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים לֹא יִתְלוֹשׁ מִפְּנֵי עָגְמַת נֶפֶשׁ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מפני עגמת נפש. שיזכרו ימי בניינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו או יבקשו עליו רחמים שיזכו לבנותו לפיכך אין אסור אלא לתלוש ולהאכיל לבהמה או לאבדם לגמרי אבל לתלוש ולהניחם במקומם מותר דאיכא עגמת נפש:
מתני' ר''ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים. פ' כי תשא להודיע שיביאו שקליהם באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וזהו ניסן כדאמרינן בפ''ק דר''ה דגמרינן שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לכל חדשי השנה:
מקדימין לשעבר. קורין בפרשת שקלים בשבת שלפני ר''ח ואפילו חל ר''ח אדר בערב שבת מקדימין לשבת שעברה:
ומפסיקין לשבת אחרת. בשבת הבאה מפסיקין לקרות פרשת זכור עד שבת של אחריה כדי שתקרא פרשת זכור סמוך לפורים לסמוך מחיית עמלק למחיית המן:
ואין עושין אותו קפנדריא. לקצר הילוכו דרך בה''כ. לשון קפנדריא אדמקיפנא דרי איעול בהא כלומר בעוד שאני מקיף שורות בתים אקצר דרכי להכנס ולצאת כאן:
ואין מפשילין. גודלין ומפתילין וה''ה לכל שאר מלאכות אלא לפי שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים והוא גדול וראוי לכך נקיט לה ולכה''ג:
אין מספידין לתוכו. דוקא הספד של יחיד אבל הספד של רבים כגון ת''ח שמת צריכין להתאסף ולהספידו בבה''כ שהוא גדול וראוי לכך מותר:
מתני' ועוד אמר יהודה. משום דקאמר במתני' דלעיל מוכרין אותו לשם חצר והיינו שמוכרו בפי' לשם חצר אבל אם מוכרו בסתם הרי הוא בקדושתו הלכך קאמר ועוד אמר ר' יהודה בקדושת בה''כ:
תיפתר בס''ת. דברישא לא קתני בה''כ ומפרש לה דבס''ת מיירי ואין מוכרין מרבים ליחיד דמורידו מקדושתו שהיו רבים קורין בו ועכשיו הרי היא ליחיד ולפי שאין קורין אלא בעשרה:
גמ' אמר ר' יוחנן לית כאן. רישא דמתני' קשיא ליה ולית כאן לאוקמה דמה אנן קיימין אם כר''מ כדגריס במתני' קשיא הא ר''מ קאמר בסיפא אין מוכרין כלל לבה''כ אלא על תנאי ומשמע אפי' מרבים לרבים צריך תנאי והשתא אי רישא כר''מ היא מאי אריא מרבים ליחיד לא הא לרבים נמי תנאי בעינן ועוד מדקאמר מרבים ליחיד לא מפני שמורידו מקדושתו ומשמע הא מרבים לרבים מותר דבקדושתיה קאי וא''כ מה צורך להתנאי הרי בקדושתה עומדת ואי דלא גרסי' ר''מ בהרישא כמאן מוקמית לה אי כרבנן דר''מ דהסיפא הא לדידהו מוכרין אותו ממכר עולם וכו' וא''כ לשאר דברים מ''ש בין יחיד לרבים הא לא איכפת להו אם מורידו מקדושתו ופשיטא דכר' יהודה נמי לא אתיא וא''כ לית כאן וסמי הרישא דכמאן מוקמית לה:
רבי יהודה אומר וכו'. ואין הלכה אלא כחכמים:
חוץ מארבעה דברים. אלו למרחץ וכו' ולבית המים לכביסה:
וחכ''א וכו' ממכר עולם. אפי' ליחיד ולכל תשמישין:
אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי. ואפילו מרבים לרבים אוסר ר''מ מכירה חלוטה דדרך בזיון הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source